גזר דין בתיק ת"פ 10104-08

1.         הנאשמת, חברת קורקט בניה וניהול פרוייקטים בע"מ, עסקה בעבודות שיפוצים בין השנים 1998 - 2005.

            הנאשם, תושב ירושלים, יליד שנת 1973, היה בתקופה הרלוונטית בעל מחצית ממניות החברה ושימש כמנהלה הפעיל.

            שני הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירה של מרמה, עורמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א -1961 , (שמונה עבירות). הודאתם ניתנה בהסדר טיעון במסגרתו נשלח הנאשם לממונה על עבודות שירות להכנת חוות דעת. הצדדים לא הגיעו להסדר לעניין העונש וסוכם כי כל צד יטען לעונש באופן חופשי.

2.         מכתב האישום עולה, כי בכל אחת משנות המס בתקופה הרלוונטית, היו הנאשמים חייבים בניהול ספרים של החברה בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה ובהתאם לתוספת יא' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2) התשל"ג - 1973.

            הנאשמים היו חייבים להגיש דו"ח שנתי לפקיד השומה על הכנסותיה של החברה בהתאם לסעיף 131 לפקודה. בתקופה הרלוונטית, הפיקה נאשמת 1 הכנסות מעיסוקה בסכומים המפורטים בסעיף 5 לכתב האישום ולתקופה 1998 עד 2005 מסתכמות ההכנסות ב- 1,692,287 ש"ח. בשנות מס אלה הנאשמים לא הגישו דוחות שנתיים לפקיד השומה בניגוד לחובה ולא שילמו מס הכנסה על הכנסות אלה. באותן שנים נהגו הנאשמים להתחמק מניכוי מס במקור וזאת על ידי רישום על חשבוניות שהוציאו כי בידי הנאשמת - החברה פטור מלא מניכוי מס במקור מפקיד השומה בירושלים, ביודעם כי נתון זה אינו אמת וכי על תשלומים המועברים אליהם מלקוחות שונים חלה החובה לניכוי מס במקור. כאמור, במעשיהם פעלו הנאשמים במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס ונהגו במרמה, ערמה או תחבולה ולא שילמו מס כדין.

3.         הדיון בעניינם של הנאשמים החל בפני כב' השופט דוד מינץ, הועבר לכב' השופט אלכסנדר רון וממנו אל מותב זה ובין לבין הוחלף ייצוג הנאשמים פעמים אחדות. בשל כל אלה התמשך ההליך עד למועד זה. כאמור, הנאשמים הורשעו בפניי, על פי הודאתם במיוחס להם בכתב האישום. הממונה על עבודות השירות הכין חוות דעת בה נקבע כי הנאשם כשיר לביצוע עבודות שירות.

4.         בטיעונים לעונש טען ב"כ המאשימה כי יש לגזור על הנאשם עשרה חודשי מאסר בפועל. לנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות של זיוף, בידוי ראיות, קבלת דבר במרמה וגניבה. המעשים המיוחסים לנאשמים חמורים שכן הם העלימו הכנסות בסך של 1,692,287 ש"ח במשך 8 שנים והחברה שהיא הנפגעת הישירה, אינה יכולה להשלים עם התנהגות שכזו ואינה מוחלת על כך ועל פי המקובל בפסיקה, יש לגזור על הנאשם עונש מרתיע של מאסר בפועל.

            לטענת המאשימה גם מעיון בתסקיר שירות המבחן עולה כי אין מדובר בנסיבות חריגות יוצאות דופן המצדיקות הקלה בעונש, והמקובל הוא הטלת מאסר בפועל. הנאשמים נהגו בפזיזות תוך מחשבה להצליח להימלט ולחמוק מתשלום המס והמשיכו בדרכם ללא כל הסבר מניח את הדעת.

העבירות בוצעו לאורך תקופה ארוכה מאוד ולכן עמדת המאשימה היא הטלת מאסר בפועל על הנאשם למשך 10 חודשים, מאסר על תנאי וקנס תוך התחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם וכמובן הטלת קנס על הנאשמת. ב"כ המאשימה תמך טיעוניו בפסיקה של בית המשפט העליון ברע"פ 5060/04 ורע"א 2386/98 התומכת בעמדה העונשית כפי שהוצגה לעיל.

5.         מנגד ביקש הסנגור לאמץ את המלצת שירות המבחן, לגזור על הנאשם עונש של עבודות שירות ולהפנותו לטיפול בקבוצה במסגרת שירות המבחן. לטענת הסנגור, עונש זה הולם הן את העבירות שבוצעו והן את נסיבותיו האישיות של הנאשם. אשר לפסיקה המחייבת מאסר בפועל נטען, שענישה ממשית אינה בהכרח מאסר של ממש וגם עבודות שירות לתקופה של 6 חודשים הן ענישה קשה וממשית. אשר לפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה, טען כי נדרשת ענישה אינדיבידואלית תוך איזון בין שיקולי הכלל לשיקולי הפרט, ועל-כן יש לבחון כל מקרה לגופו.

            במקרה זה הנאשם הודה והביע חרטה כנה. מאז ביצוע העבירות חלפו יותר משש שנים שבמהלכן ריחפה הפרשה מעל ראשו של הנאשם שסגר את העסק. מצבו המשפחתי אינו פשוט. הסתבכותו תרמה להתפרקות המשפחה, אשתו עזבה אותו עם שתי בנותיו. לעניין זה הוגש מכתב מגרושתו ובנותיו (מוצג נ/1). כיום הנאשם מתגורר עם אישה חדשה שלה ילד בן 8 שנים והנאשם משמש לו כאב. מדובר באישה נכת צה"ל אשר אף הוגש מכתב ממנה (מוצג נ/2). הסנגור מסר כי חרף מצבו שאינו קל מוצא הנאשם זמן לתרום לחברה והגיש תעודה המעידה על התנדבות הנאשם בארגון "לתת" שם הוא עוסק באיסוף מזון למשפחות נזקקות (מוצג נ/3). הסנגור מסכים כי הסכום של 1,600,000 ש"ח המצויין בכתב האישום על פניו נראה מאוד גדול, אולם ניסה לתת הסבר כי מדובר בתקופה בת 8 שנים כשבממוצע מדובר על 200,000 ש"ח לשנה. לטענתו, כדי להפעיל חברה לשיפוצים יש הוצאות של שכר וקניית חומרים בשיעור של לפחות 70% מהמחזור. כבר כאן אציין כי הסבריו של הסנגור לעניין זה דחוקים ואינם מתקבלים על הדעת וטוב היה שלא להעלותם.

לסיכום טיעוניו הפנה הסנגור לחובותיו של הנאשם בהוצל"פ (מוצג נ/4). לדבריו, מדובר באדם "מרוסק" אשר החל לשקם חייו ולפיכך, ביקש הסנגור לאמץ את המלצת שירות המבחן, להימנע משליחת הנאשם למאסר בפועל ולהטיל עליו קנס כספי תוך התחשבות במצבו הכלכלי.

6.         שקלתי את טיעוני הצדדים לעונש, עיינתי במוצגים שהוגשו בתמיכה לטיעוני הסנגור וכן בתסקיר שירות המבחן מיום 21.12.11. כן נתתי דעתי לפסיקה שהוגשה על-ידי המאשימה בתמיכה לעמדתה העונשית ולזו שהוגשה ע"י הסנגור. לאחר בחינת כל אלה, מקובלת עלי העמדה העונשית כפי שהוצגה על ידי המאשימה בטיעוניה לעונש.

            כאמור, מדובר בתקופה של שמונה שנים שבמהלכן לא הוגשו על ידי הנאשמים דוחות שנתיים לפקיד השומה, ולא שולם מס הכנסה בסכומים של 1,692,287 ש"ח. מאז שנת 2005 לא נעשה כל ניסיון להגיש דוחות ולשלם את המס והדבר אומר דרשני.

            העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן עבירות מס רציניות וכבדות משקל באופן בולט. הסכומים שצויינו לעיל, אותם העלימו הנאשמים מרשויות המס, הינם משמעותיים ביותר ומעשיהם של הנאשמים מעמידים אותם ברף חומרה גבוה.

            צדק ב"כ המאשימה בהפנותו לרע"פ 5060/04 של בית המשפט העליון מיום 7.8.08, שם נפסק מפי כב' השופטת איילה פרוקצ'ה כך:

            " ... ראוי לבטא בענישה מחמירה את הנזק הכבד הנגרם לציבור ממבצעי עבירות כלכליות, הפוגעות באינטרסים יסודיים של החברה והמדינה. עבירות הצווארון הלבן פוגעות לא רק בקופה הציבורית אלא גם בערכים של שוויון בין בני האדם, הנדרשים לשאת באורח שווה וצודק בנטל החובות והצרכים שמדינה נדרשת לספק לאזרחיה... חומרתן של העבירות הכלכליות ותוצאותן הקשה על הכלכלה ועל מרקם החיים החברתיים במדינה מצדיקות, אכן, ענישה קשה שתחדיר מסר שיפוטי ברור כי אין עוד להקל ראש עם עברייני מס...".

נכון הוא כי לנאשם נסיבות אישיות לא קלות, כפי שפירט שירות המבחן בתסקירו. עם זאת אין להקל בחומרת העבירות ובסכומים הגדולים שבגינם לא שולם מס והנאשם טרם שילם דבר וחצי דבר על חשבון חובותיו הכבדים לרשויות המס. לא די בהבעת חרטה, ועל בית המשפט להעביר מסר חד משמעי הן לנאשם והן לציבור בכללותו, כי העלמות מס בסכומים משמעותיים תגרורנה אחריהן ענישה הולמת של מאסר בפועל.

7.         נוכח כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרה אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: